טיול בצמח – שעתיים מחוץ לבסיס
| מסתבר שהכנרת היא הרבה יותר ממנגלים וצפיפות: טיול קליל ורגוע מחצר כנרת הישנה ועד לדגניה, הכולל פיקניק והליכה לאורך הירדן |
 |
| ה'התיישבות' לחופי הכנרת מעוררת בדרך כלל אסוציאציה של קיבוצים ומושבים ציוניים בני מאה שנה, אבל מסתבר שכבר בתקופות פרה-היסטוריות החליטו בני-אדם להתגורר כאן, בזכות הדגה, הצמחייה והמים (שכיום לא ממש עושים רושם גדול). |
| את הפרה-היסטורי נשאיר לפעם אחרת. היום אנחנו בסימן הדרמות והחלומות של המתיישבים הציוניים בתחילת המאה העשרים. |
| חצר כנרת |
| נתחיל ברחבת החניה של חצר כנרת. לפני כ-120 שנה נבנה פה ח'אן ששימש את ראש השבט הבדואי ואת אורחיו. חברת יק"א, שבאותה עת היתה אחראית על ההתיישבות הציונית בארץ-ישראל, רכשה את המקום, ובשנת 1908 נוספו לו מטבח, אסם וחדר אוכל, שקיבלו את פני המתיישבים הראשונים. |
| בימיה הראשונים מנתה המושבה שמונה משפחות וכל אחת מהן קיבלה בית ברחוב הראשי, ובו גינה וחומת בזלת המקיפה אותה. מומלץ ללכת לאורכו של הרחוב ולחפש את שרידי החומות. |
| לאחר סיבוב קצר ברחוב הישן, ניכנס לחצר כנרת. למרות מאמצי המועצה לשימור אתרים ומבני התיישבות, המקום מוזנח ברובו – דבר שפוגע בחוויה. צריך להשתמש בדמיון שעות נוספות כדי לדמיין כיצד נראו כאן החיים לפני מאה שנה, אבל בכל זאת מומלץ להגיע. עבודות השחזור החלו לפני זמן-מה, אך הן מתנהלות בקצב איטי להחריד. |
| החצר היתה משק חקלאי ששימש את החלוצים בעיבוד האדמות שקק"ל רכשה בצדי הירדן. החיים לא היו קלים, אבל כמו שאומר המיתוס: האידיאולוגיה ניצחה את התלאות. |
| המתיישבים, בני העלייה השניה, נאלצו לגור יחד בח'אן הישן, לסבול את החום, את הקדחת ואת ההתנכלויות מצד שכניהם. |
| הרבה אידיאולגיה אבל מעט מזומנים: תוך זמן קצר נכנסה החווה לגירעונות, פרצה שביתת פועלים, בראשות ברל כצנלסון (הראשונה בארץ, אגב), והם פוטרו. קבוצת פועלים חדשה הובאה למקום, והצליחה במשך שנה לקיים משק עצמאי ומצליח ללא ניהול חיצוני. מגרעין זה צמחה מאוחר יותר הקבוצה דגניה. |
| כאן, במושבה כנרת, שהיתה מעין מעבדה חברתית, נולדו כמה מהרעיונות והמוסדות החשובים ביותר: מושב העובדים הראשון (נהלל), הקיבוץ הראשון (עין חרוד) וארגונים כגון ה'הגנה', קופת חולים, המשביר המרכזי, ועוד. כאשר מכירים את סיפור המקום לעומק, כואב יותר לראות את ההזנחה השוררת פה. |
| מי שמעוניין, יכול לבקר במוזיאון המושבה הסמוך, המציג תמונות, מסמכים וכלים מאותה תקופה (טלפון 04-6751172). |
| בית הקברות היפה בישראל |
| יצאנו מכנרת, פנינו ימינה בחזרה לכביש 90 ולאחר דקות ספורות הגענו לבית הקברות של המושבה, הנמצא משמאלנו (כדאי לחנות בצד ימין, מצדו השני של הכביש). |
| אומרים שזה בית הקברות היפה ביותר בארץ. נשמע קצת פרדוקסלי, אבל בכל זאת: יש בזה משהו. עצים עתיקים , נוף מדהים לאגם והרבה שמות מפורסמים: ברל כצנלסון, משה הס, בורוכוב, סירקין, וכמובן, רחל המשוררת, שכתבה על הכנרת באהבה כמעט רומנטית |
| רחל, שסיימה את חייה בדירת חדר זעירה בתל-אביב (שממנה סלדה), ביקשה בצוואתה להיקבר כאן. 'אם צו הגורל להיות רחוקה מגבולייך, תניני כנרת לנוח בבית קברותייך', כתבה. ליד הקבר, בקופסא, מונח ספר שיריה. |
| ביציאה מבית הקברות עברנו את הכביש לדרך עפר. אפשר להמשיך ברכב (מומלץ) או להשאיר אותו כאן. נמשיך עם השביל שמאלה (דרומה). אחרי שעברנו ליד תעלת מים ומטעי תמרים, הגענו לבריכות דגים גדולות. |
| נמשיך עד שיופיע מולנו גל אבנים ומחרשה. זהו 'קבר בובה' – אנדרטה לכבודה של האתון 'בובה', שבשנות העשרים והשלושים קמה בכל בוקר לעבודתה הקשה, והיתה לחביבת החלוצים. |
| זה המקום למנוחה נכונה או אפילו לפיקניק מושקע ושליו בין העצים ובריכות המים הגדולות. מדובר באופציה שפויה למדי לאור העובדה שחופי הכנרת, לא הרחק מכאן, מלאים בעשן מנגלים ובילדים צווחניים. |
| נמשיך בסימון השבילים הכחול-לבן-כתום (שביל ישראל). בצומת הראשונה ימינה ובשניה – שמאלה, עד שנגיע ל'בית המוטור'. זהו בית משאבה שהוקם בשנת 1910 בכדי להקל על מלאכת ההשקיה. |
| ליד בית המוטור ניטעו אקליפטוסים שנועדו לייבש את הביצה שהקיפה אותו. רק שנים מאוחר יותר התברר שהאקליפטוס הוא אמנם עץ מרשים שגם נותן צל, אבל לייבש ביצות הוא לא ממש יודע. |
| במקום מקלחת |
| נמשיך ונגיע אל רחבת החנייה של אתר 'ירדנית' – אתר טבילה שהוקם עבור צליינים נוצרים. אפשר (ורצוי) לרדת עד לשפת המים. המקום מושקע למדי, ומי שמשום מה רוצה לקנות מזכרות מארץ-ישראל, כמו גמל מגולף בעץ או שאר פריטים לא הכרחיים – מוזמן. |
| מכאן ממשיך ומתפתל הירדן ואם תמשיכו לאורכו, תמצאו פינות סודיות, מבודדות ושוות למדי. את מסלול ההליכה הרגוע הזה מתחילים מהקצה המערבי של מגרש החנייה של 'ירדנית'. אני לא רוצה לגרום לאינפלציה במילה 'קסום', אבל זה מה שעולה בראש בזמן ההליכה על הגדה. לאחר כחצי שעה של הליכה, הגענו ל'סכר אלומות' שמסמן את סוף המסלול. |
| מי שמעוניין, מוזמן להמשיך בכביש 90 קילומטרים ספורים ולהגיע לבית גבריאל. חוץ מבית קפה, תערוכות מתחלפות, בית קולנוע ואדריכלות מרתקת, אפשר לרדת אל המדשאות ולהעביר שעה שקטה (ומומלצת) מול הכנרת. |
| איך להגיע |
| לחצר כנרת: נוסעים בכביש היורד מכפר תבור לכנרת (מספר 767) וניכנס למושבה. לפני צומת כנרת, פונים שמאלה ומגיעים לחצר כנרת. |
