מילואימניק - מילואים בכיף

בית של חיילי מילואים בהווה ובמיל

מחנה עופר: בסיס לטיול בירושלים

טיול רגלי נינוח בשכונת נחלאות הציורית בירושלים, בין אווירה של קודש לחול
טיול בשכונת נחלאות בירושלים
לפעמים נדמה שהזמן בשכונת נחלאות בירושלים עמד מלכת. בשעות מסוימות, ובפינות מסוימות, נראה כי הימים הם עדיין ימי ראשית המאה.
את הסיור כדאי להתחיל קצת לפני החשיכה, או בשעות הערב המוקדמות, כאשר עדיין שוררת במקום אווירת הקודש, ובתי הכנסת פתוחים. גם ימי שישי, לפני כניסת השבת, הם זמן מצוין.
וכמה מילים על כיוונים: קל מאוד (ורצוי) ללכת לאיבוד בסמטאות הקטנות מאחר ולא תמיד מצויין שם הרחוב, אבל בסוף הכל מסתדר ובאורח פלא מגיעים למקום שרצינו. ככה זה כשרוח הקודש שורה במקום.
אבל לפני הכל, נתחיל בהמולה, גם כדי שנעריך יותר את השקט כאשר נגיע לנחלאות: שוק מחנה יהודה, שאליו ניכנס מרחוב אגריפס (ושם גם נחנה את הרכב). התל-אביבים שבינינו ישתאו לנוכח הסדר במקום, לעומת שוק הכרמל, ומגוון התבלינים, המוצרים, המאכלים ומה לא.
לאחר סיור קצר בשוק, נחצה אותו ונגיע לרחוב יפו, ותוך דקה או שתיים, בהליכה לכיוון מרכז העיר, נגיע לבית הכנסת 'זוהרי חמה'. בעבר נחשב המקום לאחד הבניינים הגבוהים באזור, ממנו היה ניתן לצפות ולקבוע את מועד הזריחה של השמש. עד להקמת המקום, ב-1908, נהגו לטפס אל פסגת הר הזיתים בכדי לדעת בדיוק מתי זורחת השמש.
לבניין ארבע קומות ועלית גג העשויה מעץ. על חזיתו נמצא שעון שמש מרשים, ושני שעונים מכניים, כדי שגם בימים מעוננים נדע מה השעה. השעון השמאלי מציג את השעה באירופה, והימני את השעה בארץ. בשנת 1940 פרצה שריפה בבית הכנסת שהשביתה את השעונים. הם שוחזרו 40 שנה מאוחר יותר על-ידי העירייה וקרן ירושלים.
בהמשך הרחוב (מספר 86) שוכן בית החולים העירוני התורכי 'בלדיה', שהיום משמש כלשכת בריאות מחוזית. הבניין נבנה בשנת 1882 כבית מגורים ומספרים שקללה רבצה עליו והוא עמד בשיממונו עד אשר הוסב על-ידי השלטונות העות'מאניים לשמש כבית חולים עירוני.
בצידו השני של הרחוב, לאחר מטרים ספורים נחלוף על פני ביתו לשעבר של הקונסול האנגלי, המעוטר בפסלי אריות. הבית שימש את הקונסול משנות השמונים של המאה ה-19 ועד 1914.
בצומת הקרוב נפנה ימינה לרחוב כי"ח, שמאלה לאגריפס וימינה לרחוב משכנות.
זהו, מפה אנחנו נכנסים למצב תודעה שונה. הכל יותר שקט, רגוע, ציורי. כמעט עולם אחר.
נכנסנו לשכונת משכנות ישראל שנוסדה לפני 125 שנה, ומבחינה ארכיטקטונית נראה כאילו הבתים נבנו זה לצד זה, וזה בתוך זה, במעין חוסר סדר ואלתור שובה עין.
יש כנראה סדר בבלגן, אבל קשה לעיתים להבחין בו. בכל מקרה, דווקא חוסר הסימטריה וטלאי הבניה מוסיפים קסם למקום.
עד לאמצע המאה ה-19 הקיפו גבעות ריקות את ירושלים שבין החומות. הצפיפות לקראת סוף מאה זו אילצה יהודים רבים לרכוש קרקעות מחוץ לחומה. עד למלחמת העולם הראשונה הוקמו למעלה מ-70 שכונות יהודיות מחוץ לחומות, שנבנו אמנם על-פי קווים משותפים, אך לכל שכונה היה את הייחוד שלה, שנבע מן ההיבטים הכלכליים, חברתיים ודתיים של יושביה.
השמש כבר ירדה ואנחנו פנינו שמאלה לרחוב אבועלפיה. לקראת סופו של הרחוב נפנה שוב שמאלה ונגיע ל'בתי גורל', בהם התגוררו במאה הקודמת כמה עשרות עולים מתימן.
בכל רחבי השכונה שוכנים בתי כנסת קטנים, שונים זה מזה, ומרתקים. על חלק מצויים תקנונים מעניינים המיועדים למבקרים. כדאי להתקרב, לקרוא ולהתענג על השפה של פעם.
חזרה לרחוב אבועלפיה, ופניה שמאלה לרחוב ר' אריה תביא אותנו לשכונת מזכרת משה. בשכונה זו בתים הבנויים סביב חצרות פנימיות, בהן בורות מים (שכיום סתומים).
שכונת זו, והשכונה הצמודה לה, אהל משה, יועדו האחת לאשכנזים והשניה לספרדים, וכל אחת מהן היתה מעין ישות אוטונומית, שכללה מאפיה, מקווה מים, בית כנסת ושירותי קהילה נוספים. חלוקה שרירותית זו לא החזיקה מעמד זמן רב והגבולות בין השתיים טושטשו במהלך השנים. שתי השכונות קרויות על שמו של משה מונטיפיורי ונבנו ב-1885.
מעניין לגלות כי בשכונת אהל משה מצויים עצי תות שנשתלו כחלק מתקנון השכונה, שקרא להרגיל את הציבור לעבודת אדמה.
נגיע לרחוב הגלבוע, וממנו נפנה שמאלה וימינה לרחוב אהל משה. לקראת היציאה מהשכונה שוכן בית הכנסת של השכונה, הממוקם בקומת השניה של המבנה. הקומה הראשונה יועדה לצרכים שונים כגון המקווה השכונתי והתנור. למותר לציין כי ריחות התבשילים שעלו מקומת התנור לא בדיוק סייעו לריכוזם של המתפללים.
לאחר יציאה מהשכונה, נחצה את הכביש ונגיע לשכונת בתי ברוידא, הנמצאת משמאלנו, ולשכונת כנסת ישראל, מימין. אלו הן שכונות חרדיות שנבנו מספר שנים לאחר הקמת השכונות הוותיקות. באותם ימים, סוף המאה ה-19, נחשב האזור לבטוח יותר מפני שודדים ושאר פורעים, והדבר ניכר גם בסגנון הבניה: לא שכונות סגורות בשערים אלא סגנון פתוח, מזמין ורחב ידיים.
גם באזור זה, כמו באחרים במהלך הסיור, ישנו לעיתים ערב רב של בתים וסגנונות אווירה, מין פסיפס של קודש וחול: באותו רחוב יכולים לבקוע מבתים מסוימים צלילי מוזיקת טראנס, קולות שיחה ברוסית, ולצידם בתים מעוצבים שחודשו או בתים ישנים שמחלונם נראות ספריות עמוסות בספרי קודש.
נפנה ימינה ונלך מספר דקות עד רחוב שילה. בהצטלבות נפנה שמאלה ובפניה השניה שוב שמאלה. פה נמצא בית הכנסת 'עדס', אחד היפים והמרשימים בשכונה. חצר פנימית, מדרגות חיצוניות, שלטים שונים והרבה אור הבוקע מתוך החלונות. פנים בית הכנסת מפואר אף הוא, ומעוטר בעבודות עץ.
נמשיך ישר לכיוון שכונת נחלת ציון, שגם בה מספר בתי כנסת. לאחר שיטוט במקום נפנה באחת הפניות ימינה ונעלה עד שנגיע חזרה לרחוב אגריפס ההומה.
לאחר סיור של כשעה-שעתיים באווירת קודש, זה הזמן לפנות לעיסוקים של חול, ולהתפנות לאכילת פלאפל או מעורב ירושלמי באחד מהדוכנים הרבים (והשווים) במקום.

.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מילואימניק - מילואים בכיף © 2015 Frontier Theme